אורי דינו

הסיפור של שרוליק מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. גרמניה כבשה את פולין ויהודי העיר ורשה לה נלקחים לגטו ומנהלים חיים של רעב, מחסור וחולי. שרוליק בן השמונה הצליח לחיות. זה קרה כשנבר כהרגלו בפח האשפה בגטו, בניסיון למצוא שאריות מזון. כשהרים את ראשו מהפח, ראה שאמא שלו, שרק לפני רגע הייתה לידו, נעלמה . וכשאמא שלו נעלמה הוא היה צריך להתמודד עם עוד כוחות הוא ילמד להסתתר ביערות ולראות בהם מקום בטוח וכשאימו נאבדה הוא היה צריך למצוא עבודה אצל הכפריים.

משימה מתוקשבת דנ.שט

תשובה למשימה מתוקשבת רוץ ילד רוץ 

שרוליק היה ילד כבן 8 , לשני הורים וארבע אחים ואחיות.ממקום מגוריהם לקחו אותם ל-גטו ורשה.

שרוליק אהב את היער והכיר את היער  והרגיש בו מוגן. הוא ידע בדיוק איפה הוא יכול למצוא מקום לינה ומקורות מזון ושתיה.. הוא הגיע ליער לאחר שהצליח לחמוק מהגטו בזכות האיכר שהציל אותו מהגרמנים והבריח אותו אל חבורת ילדים יהודיים ביער

שרוליק שוטט עם החבורה ביער ובינתיים למד מהם דרכי הישרדות ביער, עד שבוקר אחד התעוררו בבהלה מיריות מתקרבות, ברחו והתפצלו .

שרוליק שוטט בעצמו ביער עד שפגש את היערן והתלווה אליו לבית אחותו שם שירת אותה בביתה והיא הייתה מאכילה אותו ומטפלת בו. האישה שחיה בבית הייתה יפיפה והיא לימדה אותו להצטלב ולהתפלל כמו הנוצרים .

יום אחד הגיע לביתה שוטר גרמני ששמע ממשהו בכפר שיש בביתה ילד יהודי. שרוליק שמע זאת וברח אל היער ,הגרמני הבחין בו,הוא ועוד שוטר גרמני ניסו לתפוס את שרוליק ולהרגו, שרוליק נמלט אל היער שם ראה בן אדם שוכב על ענף עץ ומתבונן בו,לבסוף התברר שזהו אביו, אותו לא ראה כבר הרבה מאוד זמן והיה בטוח שנהרג לאחר שזיהה את אביו ,אביו דיבר במהירות והתרגשות וכשהם שמעו את הצעדים המתקרבים של הגרמנים אמר לו :" אין זמן אני רוצה שתזכור את כל מה שאגיד לך עכשיו . תמצא משהו שיילמד אותך להצטלב ולהתפלל ואז תישאר אצל איזה איכר עד שתגמר המלחמה...האב השתתק ונשק לשרוליק כשהוא נאנק כמו חיה פצועה..." אביו רץ אל השוטרים הגרמנים כפי שקבעו ורק כשספר שרוליק עד עשר שחרר את גופו ורץ לכיוון ההפוך בכל כוחו, שמע שתי יריות אך לא הפנה את ראשו.. זו הייתה הפעם הראשונה שנפגש עם אביו לאחר זמן רב מאוד שהיה לבד וגם הפעם האחרונה... 

הסיפור היה מענין ומרגש מאוד .. כשקראית את הספר הרגשתי צמרמורת,ריחמתי עליו והרגשתי שזה לא מגיע לו לעבור את כל זה במיוחד בגילו הצעיר,ולאבד את כל מי שקרוב לו. הוא גורם לנו כקוראים להעריך את כול הדברים שייש לנו בחיים ונותן פרופרוציה לגבי כול מיני דברים שאנחנו חושבים שהם   "חשובים  " לנו ..

הסיפור נותן לנו תחושה שאנחנו חלק מימנו למרות שאף אחד מאיתנו לא באמת יכול להיות בסיטאוציה כזאת ..

הציפיות שלי מהספר הם שלבסוף שרוליק ימצא את אמו, את אחיו ושחייו ישתנו לטובה, שהוא ירגיש שיש משהו שהוא יכול להישען עליו ושלא הכל אבוד.. שימשיף 
להאמין שהוא יינצל.

מגישה: דניאל שטרית

סרטון:https://www.youtube.com/watch?v=zD1PCc3Pvh4

https://www.youtube.com/watch?v=zD1PCc3Pvh4

משימה מתוקשבת- א.ש

שרוליק הוא ילד בן 8 בעל עיניים כחולות ושיער ג'ינג'י, שרוליק הוא יהודי ולו משפחה בעלת תשעה ילדים. המשפחה גרה בעיירה בפולין "בלוניה" ובמהלך מלחמת העולם השנייה נאלצת לעבור לגטו ורשה.
שרוליק אהב את היער, הוא הגיע ליער לאחר שהצליח לברוח מהגטו בעזרת האיכר שהציל אותו. ביער הוא הכיר חבורת ילדים יהודיים, הוא התחבר איתם, והם הפכו לחברים היחידים שהיו לו.
בהתחלה היה לו קצת קשה להתרגל לתנאים השונים. הוא למד מהחבורה שלו דרכי הישרדות ביער דבר שגרם לו להתרגל מהר יותר ולהתמודד עם התנאים בצורה מהירה יותר.
בכפר הפולני שרוליק התארח אצל אישה מקסימה ויפה שהכינה לו אוכל, וטיפלה בו. בנוסף היא לימדה אותו להצטלב ולהתפלל כמו הנוצרים. הגיעה שמועה אל הגרמנים שיש ילד יהודי אצל האישה בבית ולכן הוא נאלץ לברוח.

מחשבותיי הן שלדעתי, ילד בגיל 8, לא צריך לעבור את כל החוויה הנוראית הזאת. ילד בגיל 8 שהתבגר כל כך מהר, לא צריך לעבור את החוויה הזו ולהסתתר מכל רעש קטן שהוא שומע. לצערי סיפורים אלה הם אמיתיים והיו עוד ילדים כמו שרוליק שהצטרכו להתמודד עם הקשיים האלו. הדברים האלה גורמים לי להעריך את זה שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית ואין לנו שליט רע שאוסר עלינו דברים. אני מצפה ששרוליק ימצא דרך להתחיל בחיים חדשים ולצאת מהחיים הנוראיים שהוא היה נמצא בהם, שיימצא את משפחתו, ושימצא מישהו שהוא יכול לסמוך עליו.
מגיש אהרון שגיא

רוץ ילד רוץ\ אורי אורלב ניקול רוברין

מהרגע שהוברח שרוליק מהגטו והגיע לכפר,הוא התחבר אם קבוצת ילדים וניסה ללמוד מהם כיצד לשרוד לבד ,ביער. לאחר שהחבורה התפצלה, עבר זמן קשה על שרוליק שנשאר לבד וחלה. ואחרי שעבר מבית לבית מכפר לכפר ופגש את אביו במסע זה נוצרת לשרוליק זהות חדשה וסיפור חדש שהופך להיות חלק חשוב בחייו.שמו משתנה ליורק  והוא לא זוכר מה גילו  ומה שם הכפר בו נולד, אך הוא זכר שאביו רתם את הסוסים לעגלה, העמיס את חפציהם והוא , אביו ואמו יצאו לדרך. הוא לא זכר כמה זמן נסע אבל הוא זכר רעש גדול, עבר מהעליהם מטוס נמוך ונשמע קול טרטור חזק ונורו כדורים לעברם ופגו בסוסים באמו ובאביו. שרוליק נלקח על ידי אנשים זרים לכפרם, הוא לא זכר כמה זמן שהה אצלם אבל הוא זכר שעזב מפנ ישהאיכר היה מרביץ ומכה אותו ומאז הוא נודד בין כפרים.

מחשבותיי במהלך קריאת הספר זה שנורא קשה לדמיין מה מתחולל בחייו בסך הכל ילד בן שמונה ועובר תקופה לא קלה כמו לאבד את משפחתו, לאבד את ידו, להיות מבוקש וכל הזמן לברוח כדי שלא ייהרג

אני חושבת שבסוף הספר שבסוף הספר שרוליק ימצא את אמו ואולי חלק מהאחים שלו ויצליח לשקם את חייו אחרי כל הסבל שלו.

נ.ר

ניקול מיחנו

סיפורו של שרוליק מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. ילד בן 8 בעל עיניים כחולות ושער ג'ינג'י, באה ממשפחה יהודית שלה שמונה ילדים. כאשר ברח מהגטו ואיבד את דרכו לבית הוא נאלצץ לחיות ברחובות. אך אם הזמן התחבר לחבורת ילדים שפגש ביער, לילדים היה כול מיני פתרונות יצרתיים לחיים ביער אשר לימדו את שרוליק להתמודד איתם בהמשך. בהמשך הסיפור שרוליק נאלץ להיפרד מחבורת הילידם, הוא הגיע לכפר פולני, שם מצא עבודה אצל אחד מאיכרי הכפר. האיכר נתן לו לסדר בקבוקים בתוך המחסן. וברגע שהחל לעבוד נהל אותו האיכר במחסן, אך אישת האיכר פתחה את המנעול וצעקה לשרוליק רוץ ילד,רוץ...
וכך לאורך כול המלחמה שרוליק למד תנאים חדשים להישרדות, נתקל בכול מיני בעיות, עבד בכפרים ועבודות שונות והשיג לעצמו אוכל ובגדים חדשים.

הסיפור עד כה היה מעניין ומרגש, אתם נשאבים אל תוך הסיפור, ואתם מרגישים בשואה למרות שברור שבחיים לא נצליח להבין איך לשרוד בשואה. בהמשך שקראתי את הסיפור הרגשתי תחושת רחמים וכאב לילד כל כך קטן שלא עשה שום דבר רע לאף אחד שצריך לסבול בגלל שהוא יהודי הצפיות שלי הן ששרוליק לא יאבד שום תקווה וימשיך להאמים שהוא יכול לשרוד את המלחמה ולהינצל

שלו מלכה 

תקציר הסיפור:

הסיפור של שרוליק מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. גרמניה כבשה את פולין ויהודי העיר ורשה לה נלקחים לגטו ומנהלים חיים של רעב, מחסור וחולי. שרוליק בן השמונה הצליח לחיות. זה קרה כשנבר כהרגלו בפח האשפה בגטו, בניסיון למצוא שאריות מזון. כשהרים את ראשו מהפח, ראה שאמא שלו, שרק לפני רגע הייתה לידו, נעלמה . וכשאמא שלו נעלמה הוא היה צריך להתמודד עם עוד כוחות הוא ילמד להסתתר ביערות ולראות בהם מקום בטוח וכשאימו נאבדה הוא היה צריך למצוא עבודה אצל הכפריים.

ירין שלמה ט׳3 קישורים לתמונה וסרטון בנושא רוץ ילד רוץ

https://kamerling5.files.wordpress.com/2014/05/run-boy-run_filmstill_00048-copy-large.jpg
https://www.youtube.com/watch?v=cne2nNEx8As

ירין שלמה ט׳3 רוץ ילד רוץ

שרוליק הוא ילד יהודי עם עינים כחולות ושיער ג׳ינג׳י שמנסה למצוא מקום שיוכל לחיות בו בלי שירדפו אותו ובאמצע המסע שלו הוא הגיע ליער ובו פגש את היערן היערן שאל מי הוא ומאיפה הוא בא הוא שיקר לו ואמר לו שהוא גרמני ולכן היערן אימץ אותו לבית אחותו ואמר לו שבתמורה יעזור בחווה כעבור זמן מה שרוליק למד לטפל בחיות ובחווה יום אחד הוא פגש ילדים וילדה בת גילו הוא התידד איתה והחל לעזור לה לטפל בצאן ובבקר והיא בתמורה נתנה לו אוכל בגדים ומקום לינה 

רוץ ילד רוץ    מורן.ק.

מהרגע שהוברח שרוליק מהגטו והגיע לכפר,הוא התחבר אם קבוצת ילדים וניסה ללמוד מהם כיצד לשרוד לבד ,ביער. לאחר שהחבורה התפצלה, עבר זמן קשה על שרוליק שנשאר לבד וחלה. ואחרי שעבר מבית לבית מכפר לכפר ופגש את אביו במסע זה נוצרת לשרוליק זהות חדשה וסיפור חדש שהופך להיות חלק חשוב בחייו.שמו משתנה ליורק סטאניאק, והוא לא זוכר מה גילו  ומה שם הכפר בו נולד, אך הוא זכר שאביו רתם את הסוסים לעגלה, העמיס את חפציהם והוא , אביו ואמו יצאו לדרך. הוא לא זכר כמה זמן נסע אבל הוא זכר רעש גדול, עבר מהעליהם מטוס נמוך ונשמע קול טרטור חזק ונורו כדורים לעברם ופגו בסוסים באמו ובאביו. שרוליק נלקח על ידי אנשים זרים לכפרם, הוא לא זכר כמה זמן שהה אצלם אבל הוא זכר שעזב מפני שהאיכר היה מרביץ ומכה אותו ומאז הוא נודד בין כפרים.


מחשבותיי ורגשותיי במהלך קריאת הספר הן שהסופר מתאר את מה שהתרחש במילים כל כך מפורטות ושבמהלך הקריאה אני יכולה לנסות לדמיין את המתרחש ואת הרגע המסופר.
אחרי שאני מפסיקה לקרוא קשה לשכוח מה שקוראים בספר הזה, בראש תמיד רצות תמונות ואתה פשוט יכול להרגיש שאתה נסחף לתוכו שאתה מתבונן במתרחש וממיר את התמונה הנראית למילים ולתחושות.

לדעתי גם אחרי שאני אסיים לקרוא את הספר ואני אסיים את יומן המסע שלי אני לא אבין באמת מה היה שם ואני לא באמת ארגיש מה שהם הרגישו כי כל מה שהם אפילו לא חשבו שיכול להיות לי זה בא בקלות ואני מקווה  שאני אפתח טיפה יותר הכרת תודה על התנאים שבהם אני חייה.